פסק-דין בתיק ת"א 9157-03-09

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.     התובע הגיש תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך 25,000 ש"ח.

2.     על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה התובע היה הבעלים והנהג של רכב מסוג ב.מ.וו שפרטיו בכתב התביעה (להלן:"הרכב""). הנתבעת הינה חברת אוטובוסים אשר עוסקת בהסעת נוסעים ובעת התאונה הייתה הבעלים של אוטובוס שפרטיו בכתב התביעה (להלן:"האוטובוס").

3.     לטענת התובע, ביום 24.2.08 בעת שנהג ברכב, עצר נהג האוטובוס שהינו עובד הנתבעת את האוטובוס בצורה פתאומית. התובע לאחר שהבחין בכך עצר אף הוא את רכבו ואז החל נהג האוטובוס בנסיעה לאחור על מנת להחנות את האוטובוס וחרף התרעות התובע פגע נהג האוטובוס בחלקו הקדמי של רכב התובע.

4.     כתוצאה מכך, נגרם לתובע נזק על פי חוות דעת שמאי בסך 22,241 ש"ח. כן נאלץ התובע לשלם לשמאי שכר טירחה בסך 1,000 ש"ח.

5.     לטענת התובע, הנתבעת הינה האחראית היחידה והבלעדית לרשלנות נהג האוטובוס שנהג לאחור מבלי לשים לב לנהגים בדרך. לטענת התובע, נהג האוטובוס הודה בפניו באחריותו לקרות התאונה והם החליפו ביניהם פרטים בסמוך לאחר התרחשותה.

6.     הנתבעת מכחישה אחריותה להתרחשות התאונה. לטענתה, התאונה אירעה בשל אחריות התובע בלבד שפגע באוטובוס. נהג האוטובוס מכחיש, כי נסע לאחור ופגע ברכב התובע. לטענתו, בזמן התאונה עמד בעצירה מוחלטת לאחר שהוריד תיירים ואז הרגיש תזוזה באוטובוס וראה את רכב התובע נכנס בצידו האחורי של האוטובוס ואת נהג הרכב הפוגע יושב בתוך הרכב.  

7.     הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי כנגד מנורה חברת ביטוח בטענה, כי במועד התאונה האוטובוס היה מבוטח אצל הצד השלישי ועל כן על הצד השלישי לשפותה בגין כל סכום פיצוי בו תידרש.

8.     לטענת הצד השלישי, דין ההודעה שהוגשה נגדו להידחות מאחר ואין לנתבעת כיסוי ביטוחי בהיות זה מותנה בכך שינהג באוטובוס נהג מעל גיל 24 שנים וכי יחזיק ברשותו רישיון נהיגה מעל שנה עובר לאירוע התאונתי. לטענת הצד השלישי, במועד התאונה החזיק נהג האוטובוס ברישיון נהיגה לאוטובוס במשך תקופה פחותה משנה.

ראיות הצדדים

9.     מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות של התובע, אשתו של התובע גב' רבאב זאמל ואחות התובע גב' עטאף זאמל שעל פי הנטען היו ברכב במועד התאונה והיו עדות להתרחשותה. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר חאמד טוויל נהג האוטובוס. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

10. לאחר שקילה ובחינה של העדויות והראיות שהובאו לפני , אני קובעת שדין התביעה להידחות, לאחר שהתובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו וזאת לאור סתירות מהותיות שמצאתי בעדויות מטעם התובע כמפורט בתמצית.

11. התובע העיד, כי רכבו חנה בתוך הכנסייה והוא יצא מהחניה ופנה ימינה (עמ' 9 ש' 6-9) ואז התרחשה התאונה.

12. אשת התובע העידה, כי חנו את הרכב בכביש השירות ולא בחניה של הכנסייה (עמ' 14 ש' 24-25 ,עמ' 16 ש' 9-10). אשת התובע נשאלה מתי פנו ימינה וענתה "לאן לפנות ימינה, אני ביציאה שלי מהאולם פניתי ימינה לרכב, הייתי ברגל עד שהגעתי לרכב" (עמ' 16 ש' 18-19). בהמשך בחקירה החוזרת, ניסתה אשת התובע לטעון, כי הייתה הרבה פעמים בניחום אבלים ועל כן משתמע מדבריה, כי לא זכרה בדיוק היכן חנה הרכב.

13. אחותו של התובע העידה, כי הרכב חנה ברחוב בכביש השירות (עמ' 17 ש' 28-29, עמ' 18 ש' 20).

14. התובע העיד, כי פנה ימינה מהחנייה של הכנסייה, נסע כמה מטרים בערך 30 מ' במהירות איטית ואז האוטובוס שנסע לפניו עצר (עמ' 9 ש' 8-13). התובע שב וציין, כי היה בנסיעה איטית (עמ' 9 ש' 21 עמ' 12 ש' 5).

15. לעומת עדות התובע, העידה אשתו, כי בעת התאונה הם עדיין לא נסעו, הם היו בתוך הרכב אולם לא התחילו לנהוג בו (עמ' 14 ש' 31 עמ' 15 ש' 1). אשת התובע נשאלה שוב האם הם לא נסעו קדימה והשיבה בשלילה (עמ' 15 ש' 7-8). בהמשך לאחר שהופנתה תשומת לב העדה לכך שגרסת התובע שונה, ענתה, כי אולי הם נסעו 10-20 מ' והיא לא זוכרת (עמ/ 16 ש' 4-5). גם אחותו של התובע העידה, כי בעת התאונה הם לא התחילו לנסוע אלא רק ישבו ברכב (עמ' 18 ש' 9-10).בהמשך משהופנתה אחות התובע בחקירתה הנגדית לגרסת התובע לפיה העיד, כי נסע 30 מ' אחרי האוטובוס ואז אירעה התאונה שינתה העדה גרסתה וענתה שכך היא זוכרת (עמ' 18 ש' 21-23). בהמשך בחקירתה החוזרת לשאלות ב"כ התובע שינתה העדה גרסתה וטענה, כי הרכב התחיל לנסוע בערך 30 מטר (עמ' 19 ש' 9-11).

16. מצאתי, כי מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשה של גרסה. בעוד התובע העיד, כי חנה בחניה ופנה ימינה על מנת לצאת ממנה, החל בנסיעה ואז קרתה התאונה. העידו אשתו ואחותו שהרכב חנה בכביש שירות והתאונה אירעה בטרם החל הרכב בנסיעה. בהמשך שינו העדות את עדותן לאחר שתשומת ליבן הופנתה לעדות התובע. סתירות אלו אינן מאפשרות לי לקבל גרסת התובע לגבי אופן התרחשות התאונה.